"לשמוע רק מה שמותר לשמוע, לא לשמוע מה שאסור לשמוע."
כך סיפר הרב וייס:
פעם אחת אנחנו יושבים בישיבה, עוד בבניין הישן.
פתאום אנחנו רואים את הרב צבי יהודה רץ–רץ, ממש טס, עם האצבעות בתוך האוזניים.
וכמו שאומרים חז"ל: "למה נעשו אצבעות כשיפודים? כדי שאדם יכניסם באוזניו."
ואחריו — רץ הרדיג'קובר.
היה אחד, הרדיג'קובר; עילוי עצום, גאון גדול, אבל קצת… משיגענע.
אמרו שהוא היה במאורעות תרפ"ט בחברון.
והוא סיפר שהם החליטו שאינם בורחים:
"התורה הגונא מגנא ומצלא — התורה תגן ותציל אותנו."
וככה הם המשיכו ללמוד בזמן הפרעות, והערבים השתוללו ושחטו את כולם.
והוא — נפל עליו בחור.
את הבחור שחטו, והוא עצמו ישב באמצע הספסל. הוא התעלף, וזה ששחטו אותו נפל עליו, ואחר כך עוד אחד נפל עליו.
כולו היה מכוסה דם, והערבים היו בטוחים שהוא מת.
כך הוא נשאר מונח שלושה ימים, כי האנגלים הסתלקו מהעיר — בדיוק יצאו ל"חופש", משהו כמו שמחת תורה כזה.
(או כמו שמישהו אמר: "חיל האוויר יצא לחופש".)
לא ברור בדיוק מה היה, אבל אחרי כמה ימים הוציאו אותו משם — ומאז השתבשה דעתו.
הוא היה עילוי עצום, אבל לא היה מחליף בגדים.
אמרו שרב נתן קנה לו מגבעת חדשה.
הוא הלך עם אותה מגבעת עשרות שנים, וכשקיבל מגבעת חדשה — עשה בה חורים, הכניס חבלים וקשר אותה, "כדי שלא תעוף לי".
היו לו כל מיני דברים משונים.
כשהיה מתעצבן על תוספות מסוים, היה חותך את התוספות מהדף בגמרא.
אמרו לו:
— "בסדר, התוספות הזה מעצבן אותך, אבל מאחוריו יש תוספות טוב!"
והוא רק אמר:
— "אוי לרשע ואוי לשכנו".
הוא היה מסכן… משובש לגמרי.
אבל היה מסתובב אצל גדולי ישראל ואומר חידושים.
הוא ידע את כל הש"ס — ישר והפוך — והיה מעלה קושיות ורעיונות ופנינים.
פעם אחת הוא רץ אחרי הרב צבי יהודה, ותפסו אותו.
שאלו אותו:
— "מה אתה רוצה מר' צבי יהודה?"
אמר:
— "אני חייב להגיד לו! כל פעם שאני רוצה לספר לו איזה סיפורים — הוא אומר לי: ‘לא לשון הרע! לא לשון הרע! אני לא רוצה לשמוע, אל תדבר אליי לשון הרע!’"
"פעם אחת החלטתי שאני חייב להגיד לו. הוצאתי לו את הידיים מהאוזניים — אז הוא בורח!
אז אני רודף אחריו, כדי שישמע מה שאני אומר."
והוא מספר:
— "ר' צבי יהודה! אני רוצה לספר לך!"
והוא — מיד סוגר לי את האוזניים עם ידיים של אחרים.
אומר לי: "לשון הרע! לשון הרע!"
ואני אומר לו:
— "אבל אני רק רוצה להגיד לך!"
והוא עונה:
— "נו שוין… התחלת כבר… נו, תגיד כבר!"
ואז הוא מוסיף:
— "אבל ר' צבי יהודה… פעם אחת אני חייב לנצח אותו!"
מסכן.
זה ממש כמו "ויראו אותנו המצרים" — גם את זה הוא היה אומר.